קורט קוביין, אשר גילם בחייו ובמותו את דמות "האמן המיוסר", הוא הזדמנות נהדרת להציץ לעולם של טיפוסי 4 (במיוחד עם אינסטינקט "בין-אישי") ולהתנסות בניתוח אישיות "אנאגרמית" לדוגמה
באופן מסורתי, טיפוסי 4 הם ה"אמנותיים" שמבין טיפוסי האנאגרם.. הרגישות הגבוהה, הדחף לביטוי אישי והמשיכה לאסתטיקה גורמים לכך שטיפוסי 4 מהווים נתח נכבד מהאמנים הבולטים לאורך הדורות (בטהובן, ואן גוך, דנטה, מוריסי, פרידה קאלו, בוב דילן, לאונרד כהן, המינגווי, אלטון ג'ון, אליוט סמית', לאה גולדברג, ניק קייב, בילי הולידיי, ניק דרייק ועוד ועוד…).
בעוד ש-4 עם אינסטינקט "חברתי" מתבייש בפגימותו ו-4 עם אינסטינקט "צרכי קיום" מחפש לו הצדקה בחוויות קיצוניות, 4 עם אינסטינקט "בין אישי" זועם על כך. הוא זועם על עצמו, על בת / בן זוגו, על הוריו, על החברה בה הוא חי, על אלוהים, על העולם הטרגי אליו הוא נולד. הוא מרדן מלידה. הרוק סטאר המושלם..תחושות הזרות, חוסר השייכות לחברה וההרגשה שאינם מובנים לסביבתם משותפים לכל טיפוסי ה-4.
אך בעוד השניים האחרים מתבוססים בביצה הרגשית של עצמם ללא הרף, ל-4 "בין-אישי" יש צורך להחצין את הסבל שלהם ולעתים אף לרצות לגרום לאחרים לסבול, לפחות כמוהם. במקרה של קורט היו אלה חבריו ללהקה, מנהליו, הקהל וגם אשתו דאז, קורטני לאב (מוזמנים לראות שלל דוקומנטרים שיצאו בשנים האחרונות.).
כנף 3 – הכנף הדומיננטית של קוביין. הרצון שלו להיות על הבמות ולהראות עצמו, להיות ה"סטאר". התחרותיות שהרגיש מול להקות אחרות, המודעות הגבוהה שלו לתדמית..
כנף 5 – תחושת ניתוק מהסביבה, עולם פנימי עשיר ורווי פרטים, הרגשה שהעולם "שותה" לו את האנרגיה..הדיכוטומיה שבין הכנפיים מסבירה את הניגודיות הגדול שטיפוסי 4 מכילים – מצד אחד רצון אדיר להיחשף לעולם ולזרוח, מצד שני בושה גדולה, זרות ורצון להתכנס.
עוד 4 "בין-אישיים": פרידה קאלו, בטהובן, מרילין מנסון, ניק קייב, בוב דילן, לארס פון-טרייר
It’s better to burn out than fade away” – K. Cobain"
