מחלות חורף נפוצות יכולות להיות מציקות במקרה הטוב – ועלולות להסתבך במקרה הרע. להלן מספר צמחים נפוצים, וותיקים ומוכרים בעולם לנושא זה בדיוק. יתרונם הגדול של הצמחים טמון ביכולתם לטפל בסימפטום ובשורש הבעיה במקביל – ובכך להוות אלטרנטיבה טבעית ויעילה לתרפות כימיות אשר מטפלות בסימפטום בלבד ולעיתים אף פוגעות בגוף.

מור

שם עברי- שרף מור

שם מדעי- Commiphora molmol

איכויות- מריר, חריף, חמים, יבש

"מִי זֹאת עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר כְּתִימֲרוֹת עָשָׁן מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה מִכֹּל אַבְקַת רוֹכֵל"-

שיר השירים, פרק ג' פסוק ו'

שרף עץ המור, המוזכר במספר מקומות ב"שירי השירים" המקודש, הוא אחד מצמחי המרפא העתיקים הידועים בשימושם הרפואי.

מקום גדילתו של העץ, במזרח אפריקה והמזרח התיכון, הפך אותו נגיש למספר רב של תרבויות ומסורות רפואיות.

במספר מהן אף מיוחסות לקטורת השרף שלל תכונות מיסטיות (בעיקר באספקט הטיהור הרוחני), בנוסף לפעילויות הרפואיות המתקבלות בצריכתו הפנימית.

מולקולות רבות מהן מורכב השרף, כמו ה-ססקוויטרפן, הן בעלות פוטנציאל רפואי מגוון: נוגדות זיהומים מכל הסוגים, ממריצות מערכת חיסון, מכייחות, נוגדות דלקת, מטפלות בפצעים פתוחים ואפילו מסדירות מחזור חודשי.

כמו צמחי מרפא שונים, גם למור יש "משיכה" לאזור מסוים בגוף, ובמקרה שלו- אזור הפה ומערכת היכול הממשיכה אותו.

השרף יעיל במיוחד לטיפול בדלקות באזור הגרון ודרכי הנשימה העליונות, נזלות מימיות, התקררויות ואפטות (כיבים בחלל הפה).

על אף החמימות, היובש והתכונות המחזקות המיוחסות לצמח והופכות אותו לצמח לשימוש  "חורפי", אינו ניתן לצריכה בחליטה.

יחד עם זאת, ניתן לצרוך אותו במספר אופנים- בהתאם לעניין המטופל.

התווית נגד- הצמח אינו מומלץ לשימוש בזמן הריון והנקה וניתן תחת מינונים מוקפדים.

אכיניצאה

שם עברי- קיפודנית ארגמנית

שם מדעי- Echinicea purpurea

איכויות- חריף, מלוח, צורב, קריר

אכיניצאה הוא אחד מצמחי המרפא הפופולריים והנחקרים ביותר בעולם המערבי של המאה -20, והיחיד ברשימה המגיעה אלינו מהרפואה השבטית של הילידים הצפון אמריקאים ("אינדיאנים"). במונחים רפואיים, צמח האכיניצאה המהפנט למראה הוא אוצר כפול:

מצד אחד מסלק זיהומים כגון פיטריות, וירוסים, חיידקים ובקטריות ומהצד השני מעודד את הגוף האנושי להגן על עצמו על ידי עידוד וייעול מערכת החיסון.

שימוש נכון בתכשירי הצמח, אשר משאיר תחושת עקצוץ ייחודית במינה על הלשון, מטפל במחלות ותסמינים כגון שפעת, הצטננות, דלקת אוזניים, דלקת גרון, דלקת שקדים, דלקת ריאות, סינוסיטיס, בנוסף לטיפול בזיהומים במערכת העיכול ובדרכי השתן.  

מחקרים שונים שמקורם בעיקר בגרמניה ובארה"ב, שם היה הצמח בשימוש נרחב עוד לפני שנות ה-30, ניסו לבודד את הרכיבים הפעילים של הצמח בתנאי מעבדה על מנת לפתחם לתרופות בשיווק המוני. על אף שבודדו מרכיבים פעילים מהצמח כגון חומצה צ'יקורית ואלקמידים, הדעה הרווחת היא שבידוד שכזה מנטרל את הפוטנציאל הרפואי האדיר החבוי בצמח.  

יעילותו הרבה של הצמח, מחירו הזול, והעובדה שהוא בטוח לשימוש בקרב נשים בהריון ותינוקות, הפכו את הצמח לאחד הרווחיים בתעשיית הצמחים המערבית, ונכון לעשור האחרון ניתנים מעל 10,000 מרשמים שלו מדי שנה באירופה בלבד (!)

טיפ קטן- רצוי להשתמש בתכשירי הצמח בעת סימנים ראשונים למחלה או במהלך הופעתה, ולא כטיפול מקדים.

התוויות נגד- הצמח לא מומלץ לבעלי מחלות אוטואימיוניות ללא ייעוץ מקצועי.

סמבוק

שם עברי- סמבוק שחור

שם מדעי- Sambucus nigra

איכויות- מתקתק, מריר,יבש

עץ הסמבוק גדל פרא באזורים נרחבים בעולם, אך שורשיו נעוצים באדמת אירופה- שם הוא זכה למעמד מיתולוגי בסיפורים היסטוריים, אגדות דימיוניות וכתבים רפואיים. ישנו שימוש מגוון ומתועד לכל אחד מחלקי העץ לצרכים שונים, מהדברה ועד קוסמטיקה, אך איכותו הרפואית של העץ היפיפה מתרכזת בפרחים הקרמיים ובפירותיו הקטנים והכהים:

ממריץ חיסון, מפחית ליחה, מייזע, אנטי-ויראלי ועשיר במינרלים. בעולם רפואת הצמחים הוא אף ידוע כ"אלטרטיבי"- או כזה המסייע לתהליכי ניקוי ממזהמים פנימיים על ידי ייעול הניקוז של השתן המופרש.

התכונות הללו מתאימות למחלות רבות ומצבי חוסר איזון המאפיינים את הסתיו ואת החורף: חום, זיהומים ודלקות באף ובסינוסים, שפעת, צינון, מצבים אלרגיים שונים וברונכיטיס.  

טעמו ופעילותו העדינה אך היעילה של הצמח הפכו אותו עם השנים לצמח מרפא נפוץ בישראל כאשר מדובר בטיפול בילדים.

ניתן ואף רצוי לצרוך את העלים והפירות בחליטה, על מנת ליהנות מטעמן ומשלל התכונות הרפואיות הקשורות בארומה שלו.  

התוויות נגד– הצמח אינו מומלץ לשימוש יחד עם תרופות ממשפחת הברביטורים- תרופות נגד פרכוסים, אפילפסיה ומשרי שינה.

אסטרגלוס

שם עברי- קדד קרומי

שם מדעי- Astragalus membranaceus

איכויות- מתקתק, מריר, חמים, יבש

כאשר מדברים על חיזוק מערכת החיסון בילדים ובכלל, האסטרגלוס הסיני יהיה אחד מצמחי הבחירה.

יחד עם פעילויות רפואיות שונות אשר מתפרסות על מספר מערכות פיזיולוגיות, שורש האסטרגלוס התקבל כאורח של כבוד במערב.  הוא הוכח כמחזק מערכת חיסון משמעותי, אשר בנוסף לפעילותו האנטי-ויראלית מווסת את ספירת הדם הלבנה (זרוע מבצעית משמעותית בהגנה על הגוף).

מסורת הרפואה הסינית מייחסת לשורש הצמח את חיזוק הצ'י, כוח החיות, וחיזוק של ה- ווי צ'י – מין "אנרגיית מגן" הנמצאת בין העור לשרירים שתפקידה לשמור על האדם מפני נזקים ופולשים חיצוניים. ואכן, רשימת ההתוויות לצריכת האסטרגלוס היא יוצאת דופן ברוחבה-

מערכת חיסון חלשה, התקררויות תכופות, לחץ דם נמוך, פיברומיאלגיה, סוכרת, תסמונת העייפות הכרונית, דיכאון, ריכוז לקוי, HIV, הרפס ועוד.

מחקרים מעמיקים  אף מראים שהצמח יעיל  לטיפול בסוגים שונים של סרטן, ואף מוגדר כבעל פעילות אינוטרופית חיובית, כלומר כזו המשקמת את שריר הלב ומסייעת לטיפול במספר בעיות קרדיולוגיות כגון אי-ספיקת לב ותעוקת חזה.

העובדה ששורש אסטרגלוס  מתוק יחסית הופך אותו לידידותי לשתייה כמרתח, או כתוסף טחון למאכלים.        

התוויות נגד- הצמח אינו מומלץ לשימוש בקרב אנשים הנוטים לסבול מעצירות.

טימין

שם עברי- בת קורנית

שם מדעי– Thymus Vulgaris

איכויות- ארומטי, חריף, חמים, יבש

בעוד שרובנו מכירים את ריחו של הצמח כמרכיב דומיננטי בתערובת ה"זעתר", לצמח היסטוריה בת אלפי שנים במסורות רפואיות מגוונות, ממצרים העתיקה ועד אירופה המודרנית. הפעילויות הרפואיות המתועדות של הצמח משתנות ומתפרסות על מספר מערכות פיזיולוגיות ונפשיות- אך כולן מצביעות עליו כעל צמח אפקטיבי לבעיות המאפיינות את העונות הקרות: כאבי גרון, שיעול, עודף ליחה ודלקת ריאות.    

ככל הידוע לנו, סודו של הצמח טמון בשמן הנדיף המצוי בעליו. השמן, אשר מכיל כימיקלים צמחיים כמו קרבקרול ו-טימול, מתנדף דרך נאדיות הריאה לאחר הצריכה, ובכך מסייע בחיזוקם ובשמירה על איזונה. בנוסף, הקרבקרול נחקר ככלי לשימור מזון כאשר הוא תועד כיעיל נגד מספר גדול של בקטריות.   

בדומה לצמח הסמבוק המוזכר בסקירה, גם את הטימין רצוי לצרוך בחליטה. מחירו זול ביותר, הוא בטוח לשימוש וחלק מפעילותו הרפואית טמונה בארומה שלו. הצמח מוגדר כ"עדין" ולכן מתאים לשימוש במצבים רבים של מחלות ילדים. בתרבויות שונות נהוג לערבב את הצמח עם ממתיקים כגון דבש  ובכך להקל נטילתו הן במצבי חולי והן כטיפול מונע.

התוויות נגד- הצמח אינו מומלץ לסובלים מעצירות ובעת הריון והנקה.

ג'ינג'ר

שם עברי– זנגביל  

שם מדעי- Zingiber Officinale

איכויות- ארומטי, חריף, מתקתק, חם, יבש

שימו אותו במים, זרקו אותו לתבשיל, והסניפו את ריחו בכל הכוח לאחר לילה של שתייה- אין על שורש הג'ינג'ר. על אף שמוצאו של הצמח מיוחס לדרום-מזרח סין, כיום ניתן למצוא אותו גדל על פני מספר יבשות.

הצמח ידוע בשימושו הנפוץ כתבלין, אך למרבה ההפתעה הג'ינג'ר הוא צמח מרפא רב עוצמה, ולמעשה נחשב לצמח החזק ביותר מבין הצמחים בסקירה זו. בנוסף להנאה מטעמו הלימוני ומפעילותו נוגדת הבחילות, שתיית חליטת ג'ינג'ר יכולה להיות מועילה ביותר בימי החורף הקרירים:

היא מחממת, מעודדת זרימת דם היקפית ויעילה לאנשים הסובלים מתחושת קור תמידית, כאבי מפרקים ושרירים (במיוחד עונתיים), הצטננות ושפעת. בנוסף לכך, היא עשירה בויטמינים ומינרלים חיוניים.

כמו אחיו למשפחת הזנגביליים, הכורכום, גם הג'ינג'ר החם ניחן בתכונות רפואיות נוגדות דלקת ונוגדות חימצון, כך שצריכה קבועה שלו במינונים הנכונים מומלצת לאנשים העוסקים בספורט או נמצאים בתהליכי החלמה.

טיפ קטן- על מנת ליהנות מטווח היתרונות הרפואיים של הצמח, יש לקצוץ אותו דק-דק לפני השימוש.  

התוויות נגד- הצמח אינו מומלץ לצריכה רפואית לאנשים אשר נוטלים מדללי דם או סובלים מכיבים בקיבה.