בהרצאתי על "עולמו הרפואי של הרמב'ם" אני מונה 9 משתנים עיקריים שהפכו את הרמב"ם לרופא נודע עוד בזמנו, אשר ייחדו והבדילו אותו משאר הרופאים בני זמנו (ובני זמננו גם כן). במאמר קצר זה אסקור 3 מתוכם. קריאה מהנה!
בשיא כוחו והשפעתו, בסוף המאה ה-12, היה הרמב"ם היהודי החשוב בעולם לא מעט בזכות הצלחותיו הרפואיות שהוסיפו למעמדו וליוקרתו.
בנוסף להיותו הרופא האישי ואיש סודו של שליט מצרים, הוא נמנה על אחד מרופאיו האישיים ויועציו של גדול השליטים המוסלמיים בהיסטוריה- סלאח א-דין.
ישנם תשעה משתנים עיקריים שהפכו את הרמב"ם לרופא יוצא דופן ועל-זמני. אציג שלושה מהם:
היכרות עמוקה ואינטימית עם הרפואה היוונית-ערבית ("אונני-טיב" או "רפואת המרות")
כבר מילדות, במסגרת החינוך האנדלוסי הגבוה שקיבל, לימודי הרפואה התחילו כבר בגיל בית הספר ונחשבו לחובה לכל אדם משכיל (ודתי).
בראייתו- רוח האדם, גופו ורפואתו הינם דרכים שונות בהם האל פועל בעולמנו. מי שירצה להכירו את האל ולהתקרב אליו צריך להכיר את דרכיו, אשר באות לידי ביטוי בתחום הרפואה כמו בשאר המדעים (מתמטקיה, גאומטריה, אסטרונומיה ועוד).
בתקופות אלו לא היו בתי ספר לרפואה, כך שהידע עבר בתוך בתוך משפחות רופאים. בשושלת משפחתו של הרמב"ם היו רופאים רבים, כך ש"שחה" בחומר כבר מגיל קטן.
התייחסות נרחבת לעולמות הנפש והרוח
לפי ראייתו של הרמב"ם, האדם הוא יישות פסיכו-פיזית בלתי ניתנת להפרדה. כלומר, האדם אינו "נפש" שכלואה בתוך גוף ונפרדת ממנו, אלא יחידה אחת בה הגוף והנפש פועלים כאחד.
לכן, כל מי שברצונו לרפא את גופם של האנשים חייב לדעת לרפא גם את נפשם.
הרמב"ם פיתח תורה פסיכולוגית שלמה על מבנה הנפש, השפעתה על הגוף וכיצד לרפא אותה ולשנות הרגלים שמזיקים לה.
זו הייתה התעסקות וגישה יוצאת דופן עבור רופא דגול במאה ה-12, בדיוק כפי שזה בימינו.
רציונליות מוחלטת – לכל תוצאה יש סיבה, ולכל סיבה יש תוצאה
על הרופא המיומן לדעת לעשות את הקישורים הנדרשים כדי לאבחן את החולה במדוייק ולהציע טיפול בטוח ויעיל.
בדומה לגישתו הדתית והפילוסופית, גם בזו הרפואית הרמב"ם שם את יהבו על השכל האנושי והזהיר בחומרה מפני אמונות טפלות, הסברים כאילו-מדעיים ושימוש באינטואציה.
דבר זה נכון לגביי רפואה כפי שהוא נכון בענייני אמונה.
