הליקובקטר פילורי הוא חיידק אשר מסוגל לחדור למערכת העיכול, להתיישב בקיבה ולשגשג שם. למרבה ההפתעה מדובר באחד מהטפילים המזיקים הנפוצים בקרב בני האדם ברחבי העולם, אולם רק בחלק מהמקרים יופיעו תסמינים הקשורים אליו. באופן אישי אוכל לספר שמדובר באחת מהתלונות הנפוצות אצלי בקליניקה באופן כללי – והנפוצה ביותר בקרב הפרעות במערכת העיכול.
כיצד נדבקים בחיידק?
החיידק מועבר בין בני אדם כאשר יש מגע של צואה (אפילו ממש מעט ממנה) עם הפה, ומגע בין פה לפה – כגון שימוש משותף בכלי אכילה וכדומה. כיום, ידוע שיש קשר ישיר בין תנאי היגיינה ירודים להידבקות בחיידק: משערים שבעולם המערבי אחוזי ההדבקות עומדים על 40-50% מכלל האוכלוסייה, בעוד שבמדינות מתפתחות אחוז ההדבקות עומד על כ-90%!
באופן לא מפתיע, אחוז גדול מהמטופלים אשר מגיעים אלי יספרו שביקרו במדינה מתפתחת עד שנתיים לפני הופעת התסמינים.
בכל אופן, אנשים מבוגרים חשופים יותר לחיידק (מעל 95% בקרב אנשים מעל גיל 65) כמו גם ילדים לפני גיל הבגרות.
מנגנון הפעולה של החיידק
כאמור, החיידק חודר למערכת העיכול דרך הפה ומצליח להסתנן דרך ריריות העיכול – עד אשר הוא מתיישב על תאי האפיתל בקיבה. לאחר שהגיע ו"הרגיש בבית", ובהינתן התנאים הנכונים, החיידק יתחיל להתאים את סביבת הקיבה לצרכיו, כך שיוכל להתקיים בנחת. על אף שהוא מסוגל לשרוד את החומציות הרבה שבקיבה, היא איננה אידיאלית בשבילו. על מנת לשנות את הסביבה לטובתו הוא מתחיל לפרק חומר בשם "שתנן" (UREA) ומייצר אמוניה. אותה אמוניה נוגדת את החומציות הטבעית של הקיבה – ומשם מתחיל רצף אירועים לא נעימים…
בנוסף לשינוי החומציות בקיבה אשר משבשת לנו את הכימיה של תהליך העיכול, כאשר החיידק השורר פעיל הוא מייצר דלקת בסביבה בה הוא נמצא, ולמעשה גורם למוות של תאי הקיבה. במידה והתהליך נמשך ללא הפרעה, יווצר פצע בקיבה הידוע בכינוייו "אולקוס", או "כיב קיבה".
הזנחה של הטיפול בהכחדת החיידק ובשיקום הקיבה עלול לגרום בסופו של דבר לדלקות כרוניות בריריות הקיבה- ובסופו של דבר לסרטן וללימפומה של הקיבה. בנוסף, שימוש ממושך בתרופות להקלת תסמיני ההליקובקטר, כגון "אומפרדקס" ו- "לוסק" מגדיל באופן משמעותי את הסיכון למחלות הנ"ל.
מאפיינים נפוצים:
- צרבת (תחושת שריפה ו\או צריבה בוושט ובחלל הפה). תתכן החמרה בעת שכיבה ולאחר ארוחה.
- דיספפסיה \קשיי עיכול – כגון נפיחות ו\או ברום הבטן, גזים, אי נוחות, תחושת "תנועה" או מערבולת בבטן.
- כיב פפטי– פצע בגוף הקיבה או בתריסריון (החלק המחבר בין הקיבה למעי הדק.)
- חסרים תזונתיים – כגון B12, אבץ ו-ברזל עקב הנזק ליכולת העיכול והספיגה של מערכת העיכול. אותם חסרים, בתורם, עלולים לגרום לאנמיה, חולשה, נשירת שיער מוגברת ועוד.
איך אדע אם יש לי את החיידק?
הדרך הטובה ביותר לדעת היא דרך "תבחין נשיפה" אשר נערך דרך קופות החולים ונחשב לשיטה יחסית מהימנה לזיהוי החיידק בקיבה. ישנן שיטות נוספות, אך רובן כבר אינן בשימוש בישראל.
הליקובקטר, גסטריטיס ואולקוס במבט הוליסטי
כפי שצוין בתחילת הפוסט, אחוז גדול מאוד מבני האדם בעולם מארחים את החיידק בקיבתם. יחד עם זאת, רק אצל חלקם מופיעים התסמינים. מדוע?
הקיבה מייצגת את אלמנט האדמה, או את הביטחון הבסיסי ביותר של האדם (ביטחון פיזי ומנטלי, אוכל ופרנסה, יחסים בתוך הבית בו אנו גרים). בתקופות של שינויים באחד מהגורמים שצוינו, כגון שינוי של מקום עבודה, פרידה או חשש מפגיעה – הקיבה היא זאת אשר סופגת את רוב הנזק האנרגטי. אותה ירידה אנרגטית, או פגיעה בזרימת הצ'י לאיבר, מגבילה את יכולתו הטבעית להתגונן מפני מזיקים ולאזן עצמו באופן משמעותי.
היבט רגשי נוסף הקשור לכך הוא חוסר היכולת להתבטא באופן חופשי.
לא לשווא קיים הביטוי "לשמור בבטן"… הקיבה היא האיבר אשר נפתח לחלל הפה, החלק המפיק את הדיבור. כאשר אנו נמנעים לבטא את עצמנו או את רגשותינו באופן חופשי ומתוך הרגשת ביטחון לאורך זמן, קורה תהליך דומה של "חולשה" אנרגטית ובעקבותיה פגיעה ברקמות.
במקרים רבים התרחישים המתוארים למעלה הולכים יד ביד. סביר להניח שאדם אשר בסיסו מתערער ירגיש חשש להתבטא…
האם אתם סובלים מאחד התסמינים? נסו לחשוב- האם אתם "מחזיקים בבטן" כלפי מישהו או מישהי? מה אתם נמנעים להגיד? ולמי? אם סבלתם מאחד התסמינים בעבר, נסו לחשוב מה עמד על הפרק בחייכם בתקופה בה זה קרה או מעט לפניה.
טיפול בצמחים בהליקובקטר פילורי
הטיפול בצמחים בחיידק ובתסמינים הנלווים אליו נחשב ליעיל ובטיחותי ביותר, ומטרתו משולבת:
הכחדה של החיידק בקיבה על ידי צמחים הידועים בכך, פעילות נוגדת דלקת, עידוד חידוש הרקמות של הקיבה, טיפול בתסמינים, ושיפור יכולות הספיגה והעיכול.
ראשית, נבחר בצמחים אשר מסוגלים לעשות את מרב הפעולות במקביל, ובראשם שוש קירח ו-קופטיס. שני הצמחים מקובלים מאוד לשימוש ברפואה הסינית ומשחקים תפקיד חשוב כנגד התופעות הנ"ל. מעבר לעובדה שצמחים אלו הוכיחו עצמם מחקרית כקוטלי החיידק, פעילות נוספת שלהם היא עידוד הגוף לחדש את הרקמות הפגועות שלו כמו גם פעילות נוגדת דלקת רחבה.
האנרגיה של הצמחים היא קרירה במקרה של השוש, וקרה מאוד במקרה של הקופטיס – וזאת במטרה לתת מענה לאופי החם והמתפרץ של התסמינים.
צמח מפתח נוסף לטיפול בחיידק הוא פיליפנדולה. בנוסף להיותו נוגד דלקת ונוגד חומצה, הצמח נחשביב לאסטריג'נט (מכווץ), תכונה אשר מסייעת לכיבים להחלים במהירות במידה והם קיימים.
שימוש נוסף נעשה בצמחים כגון: קמומיל, מליסה, קליפת מנדרינה יבשה וצמחים ארומטיים מרירים נוספים – אשר מסייעים למערכת העיכול לעכל, סופחים גזים, מונעים בחילות וריפלוקס ומשפרים את יכולת הספיגה.
בהתחשב בעובדה שמדובר בתקופה מאתגרת עבור המטופל\ת, מלאה בסטרס או חסרת ודאות, ניתן לשלב צמחים אדפטוגנים אשר מעצימים את הגוף ואת הנפש, כגון: וויתניה משכרת (אשווגנדה), סנטלה, מיני ג'ינסנג, פטריית ריישי ועוד.
בחירת הצמחים, שילובם, דרך נטילתם והמינון נעשה באופן פרטני על פי הצרכים והמצב הספציפי של באי הקליניקה.
תזונה מתאימה לטיפול בחיידק ובתסמיניו
- מזונות בסיסיים כגון: קטניות, אגוזים ושקדים, בננות, ירקות (בעיקר ירקות ירוקים וכתומים) ופירות (בייחוד בננה, תפוח, אגס). צריכת מזונות בסיסיים מסייעת בהשבת החומציות התקינה לקיבה ומפחיתה את התחושות הלא נעימות המתלוות להפרתה.
- שום- צריכת שום פוגעת בשגשוג החיידק, משפרת את התגובה החיסונית ומפחיתה את התסמינים. בשל אופיו החם, אינו מתאים לכל אחד ולכן כדאי להיוועץ בהרבליסט מקצועי טרם השימוש.
- כרוב – הכרוב עשיר בחומרי הזנה רבים (כגון גלוטמין) אשר מסייעים בריפוי רקמות הקיבה. על מנת ליהנות מיתרונותיו הרפואיים רצוי לאכול כמויות גדולות ממנו במקביל לטיפול בצמחים ובתקופה שלאחריו, או לשתות אותו כמיץ באופן יום-יומי.
- סיבים תזונתיים – בעיקר סיבים מסיסים המצויים בשפע בירקות, פירות ו- שיבולת שועל. מכילים חומרים ריריים אשר מצפים את ריריות מערכת העיכול ומסייעים בריפוי הכיבים, במידה וישנם.
- מזונות עשירים באבץ: קטניות, נבטים, זרעים, אגוזים, גרעינים (בעיקר גרעיני דלעת וחמנייה) דגים, פירות ים ודגנים מלאים.
- מזונות טריים ומלאים המכילים ויטמיני B כגון: דגנים מלאים (אורז מלא,שיבולת שועל, קינואה, גריסים וכד'), קטניות (עדשים, שעועית וכד'), ירקות, פירות (כפי שמופיע למעלה) ושמרי בירה. מסייעים להגנה על הריריות של מערכת העיכול וקריטיים לתפקוד תקין של מערכת החיסון ומערכת העצבים.
- חומצות שומן– שמן זית, אבוקדו, אגוזים, זרעים, שומשום וכו'.
מאילו מאכלים רצוי להמנע בתקופות הטיפול ולאחריה?
- חומרים והרגלים אשר מעלים את חומציות הקיבה, רובם בעלי אופי חם ומייבש אשר מזיקים לה, ובראשם:
עישון, אלכוהול, קפה.
- מאכלים עשירים בסוכר \ קמח לבן- מעודדים דלקת ומשבשים את פעילות מערכת החיסון ומערכת העיכול.
- מזונות מעודדי חומציות, כגון: בשר, פירות הדר, מוצרי חלב (ובמיוחד חלב פרה).
- מאכלים מטוגנים, חריפים, ו-מזונות עשירים בשומן רווי ובשר, אשר עיכולם נחשב לקשה יותר. עלולים להחמיר את המצב.
